עצי הזית העתיקים של מַגְ'ד אֶל־כֻּרוּם: שורשים של זמן ואדמה בגליל.
- 9 ביוני
- זמן קריאה 6 דקות
בין מדרונות הגליל המערבי, בבקעת בית הכרם, שוכן הכפר מַגְ'ד אֶל־כֻּר֫וּם, מקום ששמו עצמו נושא בתוכו זיכרון חקלאי עתיק. פירוש השם בערבית הוא : מג'ד = תפארת , כרום= כרמים, יחדיו “תפארת הכרמים”, השם מרמז על נוף של כרמים, עצי פרי, אדמה מעובדת וחיים שנבנו סביב החקלאות המקומית. היישוב נמצא בבקעת בית הכרם, צפונית-מערבית לכרמיאל, באזור שהיה לאורך דורות ציר מעבר, עיבוד ויישוב בין הרי הגליל לבין עמקי החוף.
אבל מעבר לשם ולמיקום, יש במַגְ'ד אֶל־כֻּר֫וּם עדות חיה ומרשימה במיוחד: עצי זית עתיקים, חלקם בעלי גזעים רחבים, מפותלים ומרשימים, שנראים כאילו הם מחזיקים בתוכם את זיכרון האזור כולו.
בשנת 1896 תואר הכפר על ידי נוסע יהודי :
"הכפר מג'דל כרום עולה באשרו על כפרים הרבה הודות לכרמיו הרבים, כשבעת אלפים עצי זית, כאלפים עצי תאנה והרבה עצי פרי שונים ימצא שמה. לפני הכפר ישתרעו גני זרע הטאבאק, ואחריו ימשכו שדי תבואותיו המלאים בר..."
מה הקשר בין מַגְ'ד אֶל ־ כֻּרוּם לבין בקעת בית הכרם הקדומה ?
מַגְ'ד אֶל־כֻּר֫וּם יושבת בלב מרחב בעל עומק היסטורי. מקורות שונים מציינים כי באזור התגלה יישוב עתיק, ויש חוקרים שמזהים את המקום עם “בית הכרם” הנזכר במקורות חז״ל.
גם אם הזיהוי ההיסטורי אינו מוסכם על כל החוקרים, עצם קיומה של מסורת יישובית וחקלאית באזור מחזק את ההבנה שהנוף הזה עוצב לאורך דורות. דרכים עתיקות, מדרגות חקלאיות, כרמים, עצי זית ומעיינות , כולם חלק ממערכת חיים גלילית שהתקיימה כאן לאורך תקופות רבות.
עצי הזית העתיקים משתלבים בתוך הרצף הזה: הם אינם “אנדרטה” שהוצבה במקום, אלא עדות חיה לחקלאות רציפה, למיומנות מקומית וליחסים עמוקים בין אדם לאדמה.
מה מיוחד בעצי הזית העתיקים של מַגְ'ד אֶל־כֻּרוּם ?
בשטחים רחבים של בקעת בית הכרם ואזור הכפר מַגְ'ד אֶל־כֻּר֫וּם נטועים כרמי זיתים, וחלק מן העצים מתוארים כעתיקים מאוד ובעלי גזעים מרשימים. באזור נמדדו עצים בעלי היקף גזע גדול במיוחד; אחד מהם תועד בהיקף של כ־5.96 מטרים.
היקף כזה אינו מספר טכני בלבד. הוא מספר סיפור. עץ זית רחב גזע הוא תוצאה של שנים רבות של צמיחה, גיזום, התחדשות, פציעה, החלמה ונצרים חדשים שצומחים סביב בסיס העץ. בעצי זית עתיקים, הגזע אינו תמיד “גזע אחד” במובן הפשוט. לעיתים הוא הופך עם השנים למבנה מורכב של כמה גזעים שהתאחו, נפרדו, התעבו ויצרו צורה פיסולית כמעט.
לכן, כשמתבוננים בעץ זית עתיק, לא רואים רק עץ. רואים מערכת חיים עקשנית, שידעה לשרוד בצורת, רוחות, אש, שינויי בעלות, חילופי תקופות, חורפים קשים וקיצים ארוכים.
הידעת ? עץ זית אחד יכול לחיות מאות ואפילו אלפי שנים
יש עצים בגליל שתוארכו ליותר מ-3,000 שנה, והם עדיין מניבים פרי. בגזעים החלולים והמפותלים שלהם טמונים סיפורים של אימפריות, מלחמות, שלום ודורות של חקלאים. בכפר מג'ד אל-כרום ("תפארת הכרמים"), למרגלות הגליל התחתון, ניצבים כאלה עצים, עדות חיה למורשת הזית של ארץ ישראל.
האם אפשר לדעת בני כמה עצי הזית העתיקים?
זו אחת השאלות המרתקות והמורכבות ביותר. רבים נוטים לומר על עצי זית מרשימים שהם “בני אלף שנה” או “בני אלפיים שנה”, אך מבחינה מחקרית קשה מאוד לקבוע גיל מדויק לעץ זית עתיק.
הסיבה היא שמרכז הגזע של עצי זית ותיקים נוטה להירקב או להתפרק עם השנים, ולכן לא תמיד ניתן לספור טבעות גידול כמו בעצים אחרים. בנוסף, עצי זית מתחדשים באמצעות נצרים וגרופיות סביב הבסיס, כך שהעץ יכול להמשיך לחיות גם כאשר חלקים מן הגזע המקורי נעלמים. מחקר וכלי לימוד על עצי זית עתיקים מציינים כי בעצי זית ותיקים נוצרים לעיתים “מעגלי גזעים” בקוטר של כמה מטרים, בעקבות צימוח מחודש סביב הבסיס והתנוונות ליבת הגזע.
לכן נכון יותר לכתוב בזהירות: עצי הזית העתיקים באזור מַגְ'ד אֶל־כֻּרוּם הם עצים ותיקים מאוד, בעלי מופע עתיק ומרשים, שחלקם עשויים לשקף מסורת חקלאית רבת דורות , אך גילם המדויק דורש בדיקה מדעית פרטנית.
מי שתל את העצים ? יהודים, ערבים – ומורשת משותפת
העצים העתיקים האלה הם תוצאה של עבודה משותפת של דורות רבים: יהודים, נוצרים וערבים.
בגליל, כמו בכל ארץ ישראל, מטעי הזיתים היו חלק מהנוף המשותף:
בתקופות המקראית, הרומית והביזנטית – חקלאים יהודים טיפחו טרסות אבן ועצי זית.
בתקופה העות'מאנית (מהמאה ה-16) מג'ד אל-כרום מתועד ככפר מוסלמי עם גידולי זיתים, חיטה ועצי פרי. במאה ה-19 תואר הכפר כמוקף בעצי זית רבים.
העצים עצמם עברו מיד ליד: בעלים יהודים, ערבים, צלבנים, עות'מאנים – כולם טיפחו אותם כי הם סיפקו פרנסה לדורות.
באזורים סמוכים כמו בקעת בית נטופה לבקעת סכנין ערבה דיר חנא, שם יש עצים בני למעלה מ-3,000 שנה וניכר אותו דפוס של מורשת דורות , עצים שנטעו, טופחו והועברו בין דורות ותרבויות.
הידעת ? איך הגיעו עצי הזית בכלל לגליל ?
עץ הזית (Olea europaea) הוא יליד האזור שלנו. תהליך הביות שלו החל כאן, בדרום הלבנט,
לפני כ-6,000–7,000 שנה.
עדויות ראשונות לשמן זית נמצאו בכפר סמיר (ליד חיפה) – גלעינים כתושים בני כ-7,600 שנה.
באתרים גליליים כמו עין ציפורי נמצאו שרידי שמן זית בכלי חרס מהתקופה הניאוליתית.
מבין 20 כלי חרס שנדגמו, שניים נתגלו כקדומים במיוחד ומתוארכים ל-5,800 לפנה"ס בקירוב. "בחפירות ארכיאולוגיות תת-ימיות שניהל ד"ר אהוד גלילי מול חופי כפר סמיר מדרום לחיפה נמצאו בעבר שרידי תעשיית שמן הזית מתקופה זו, ואילו כעת, בציפורי, נמצאו לראשונה עדויות לשימוש בשמן הזית", כתבו החוקרים. "יחד עם התגלית מכפר סמיר זוהי העדות הקדומה ביותר לייצור שמן זית בארץ.
"ככל הנראה, שמן הזית היה כבר אז חלק מהתזונה, ואולי שימש גם למאור. אף שאי אפשר לקבוע בוודאות, יתכן שמדובר בזן של זיתים שבויתו ונוספו לגידולי השדה המוכרים כדוגמת דגנים וקטניות. מאז ועד היום מבוססת הכלכלה הים תיכונית על יצהר, דגן ותירוש, שלושת הגידולים שנזכרים רבות במקרא".
לכתבה המלאה על : שרידי שמן זית בן 8,000 שנה התגלו בגליל
מדוע דווקא בגליל גדלו עצי זית עתיקים כל כך?
הגליל הוא אחד האזורים הטבעיים ביותר לגידול זיתים בארץ ישראל. האקלים הים תיכוני, החורף הגשום יחסית, הקיץ היבש, הקרקעות הסלעיות והמדרונות המדורגים — כל אלה יוצרים תנאים מתאימים לעץ הזית.
עץ הזית אינו זקוק לאדמה עמוקה ועשירה כמו גידולים אחרים. הוא יודע להיאחז בסלע, לשרוד במדרון, להסתפק במים עונתיים ולחזור ולהניב גם לאחר שנים קשות. לכן הוא הפך לאחד מסמלי החקלאות הקדומים והעמידים ביותר של הגליל.
באזור בקעת בית הכרם, שבו שוכן מַגְ'ד אֶל־כֻּר֫וּם, כרמי הזיתים אינם רק גידול חקלאי. הם חלק מן הנוף. הם מגדירים את קווי המדרונות, את גבולות החלקות, את עונות השנה ואת זיכרון המשפחות שעיבדו את האדמה.
עץ הזית כעץ של תרבות, פרנסה וזהות
בכפרי הגליל, עץ הזית היה ועודנו הרבה מעבר לגידול חקלאי. הוא מקור לשמן, מזון, סבון, אור, מסחר, טקסים, מתנות ופרנסה. בעונות המסיק יצאו משפחות שלמות אל הכרמים. ילדים, הורים וסבים עבדו יחד, פרשו יריעות, ניערו ענפים, אספו פרי והובילו אותו לבית הבד.
במובן הזה, כל עץ זית עתיק הוא גם עץ משפחתי. הוא נשמר, נגזם, טופל ונמסר מדור לדור. לעיתים הוא מופיע בזיכרונות המשפחה כמו בן בית: “העץ של הסבא”, “החלקה הישנה”, “הכרם שמעל הכפר”.
במַגְ'ד אֶל־כֻּר֫וּם, כמו בכפרים רבים בגליל, עצי הזית הם חלק מהזהות המקומית. הם מעידים על קשר ארוך בין הקהילה, ההר והאדמה.
כיצד נראה עץ זית עתיק מקרוב?
עץ זית עתיק אינו נראה “מסודר”. להפך יופיו מתבטא דווקא באי הסדר שלו.
גזעו עשוי להיות חלול, מפותל, מצולק ומחורץ. לעיתים הוא נראה כמו פסל טבעי: פתחים, קמטים, שכבות עץ, שורשים עבים ונצרים צעירים שפורצים מבסיס עתיק. הקליפה האפור הכסופה שלו מספרת על שנים של שמש, גשם ורוח. הענפים הצעירים, לעומת זאת, ממשיכים להוציא עלים ירוקים כסופים ופרי חדש.
זהו סודו של הזית: הוא נראה עתיק, אך ממשיך להתחדש.
עובדות מדהימות על עצי הזית העתיקים
חוסן בלתי רגיל: גם אם הגזע הראשי נראה חלול או מפוצל – השורשים העמוקים ממשיכים להזין חוטרים חדשים. זה מה שמאפשר להם לשרוד בצורות, שריפות ופגעי אדם.
גזעים כמו פסלים: עצים עתיקים בגליל מתאפיינים בצורות מפותלות, קליפה סדוקה וענפים עבים – יצירות אמנות של הטבע והאדם.
ערך גנטי: הם מאגר של זנים מקומיים עמידים, חשובים לשימור המגוון הביולוגי.
פרנסה רב-דורית: עץ אחד יכול להאכיל משפחה שלמה במשך מאות שנים.
למה חשוב לשמור על עצי זית עתיקים?
שימור עצי זית עתיקים חשוב בשלושה רבדים: טבעי, היסטורי ותרבותי.
ברובד הטבעי, עצי זית ותיקים עשויים לשאת מטען גנטי מקומי חשוב, שהתפתח לאורך שנים בתנאי האקלים והקרקע של האזור. מאמר על שימור עצי זית עתיקים מדגיש את החשיבות של שמירת המגוון הגנטי והצורני של אוכלוסיות זיתים עתיקים, במיוחד מול סכנת פגיעה בעצים או מעבר לגידול אחיד של זנים מסחריים.
ברובד ההיסטורי, הם משמרים נוף חקלאי קדום. וברובד התרבותי, הם נושאים סיפורים של משפחות, כפרים, מסיק, בתי בד ומסורת מקומית.
כאשר עץ זית עתיק נעקר, לא נעלם רק עץ. נעלם פרק היסטורי מן הנוף.
עצי הזית של מַגְ'ד אֶל־כֻּרוּם כזיכרון חי של הגליל
עצי הזית העתיקים של מַגְ'ד אֶל־כֻּרוּם הם מן המראות שמחברים בין עבר להווה. הם עומדים בשקט על מדרונות בקעת בית הכרם, מול הרים, כפרים, דרכים ושדות, וממשיכים לעשות את מה שעשו דורות רבים לפנינו: לפרוח, להניב, להתחדש.
הם אינם רק עצים עתיקים. הם עדות חיה לתרבות הזית של הגליל תרבות של אדמה, סבלנות, שורשים ושמן.
מתוך הגזעים הרחבים והמפוסלים שלהם עולה סיפור גדול יותר: סיפורו של הגליל כמרחב שבו הטבע והאדם גדלו זה לצד זה, עיצבו זה את זה, במשך דורות .
שמן זית בית הבד אבטליון
בית הבד אבטליון, השוכן בין בקעת בית נטופה לבקעת סכנין ערבה על רכס יודפת הררית אזור המשופע בעצי זית מפיק שמן זית גלילי מזן סורי(צורי ) משובח בכבישה קרה מאז 1997, וממשיך את המסורת הגלילית ארוכת השנים.
כל טיפה של שמן מהכרמים האלה נושאת בתוכה את הטעם של אדמה שהתקיימה כאן אלפי שנים טעם של היסטוריה, חוסן ומורשת משותפת.
כשאתם טועמים שמן זית מבית הבד אבטליון, אתם בעצם טועמים טעם של היסטוריה מאז שבט אשר ומורשת עתיקה של עצים עתיקים או את צאצאיהם. זה הקשר הישיר ביותר בין העבר להווה.
בית הבד מזמין קבוצות להרצאה וטעימות שמן זית.
בואו לבקר בכרמי עצי הזית בכפר מג'ד אל-כרום, לטייל בין הטרסות עתיקות .
אנו ממליצים לכם על אירוח מקסים בכפר מג'ד אל-כרום בבית : Olive tiny house
מסעדות טובות בכפר וכמובן סיור בין עצי זית עתיקים בכפר, המקום במרחק של 18 ק''מ מהגנים הבהאיים בעכו, ומציע אינטרנט אלחוטי בחינם, מתקני ברביקיו, גינה וחניה פרטית בחינם.
להזמנת מקום בקישורים:
או בקישור
תגובות